יש מאין - סיפור פתיחה
גדלתי בבית רמת אביבי מפנק. למרות גילם הצעיר של הורי, בני 70 שיהיו בריאים חיינו על פי המודל העתיק של אמא עקרת בית ואבא מפרנס. אבא פולני, אמא רומניה
אמא מפנקת, מבשלת, מכבסת, מנקה...בקיצור, פינוק יתר. אמי כמובן לא אהבה לחלוק את הטריטוריה שלה עם אף אחד ומעולם לא עודדה אותי לבשל. בגיל 19 עברתי לגור בדירה שכורה קרוב להורים, טוב, לא הייתה לי מכונת כביסה. כפי שציינתי מדובר בבית אשכנזי טיפוסי ובבית כזה לא מבשלים במיוחד בשביל הילדים שעזבו את הקן ולא אורזים להם בקופסאות אטומות ונאות תבשילים מנחמים למקרר בדירת רווקות מצויה. "רעבה?" בואי לאכול
החופש, העצמאות והפרטיות שכל כך נהניתי מהם גברו על הצורך ללכת להורים לאכול ואז בא הרעב, ועליו קשה להתגבר, כשהוא מגיע אי אפשר להתעלם ממנו ובנקודה זו גיליתי תכונה שלא ידעתי שקיימת בי : יצירת יש מאין. הייתי נכנסת למטבח פותחת מקרר, פריזר, ארונות, סורקת מדפים, תבלינים ויוצרת מנות מדהימות וכך שמי יצא למרחוק בקרב חבריי שהיו מתקשרים רעבים מאוד, חסרי אונים וזועקים לעזרה, מפרטים לי אלו חומרי גלם יש להם בבית ואני מנחה אותם איזו מנה נפלאה ביכולתם לייצר :"ועכשיו קצת "איכשהו איכשהו מצאתי את עצמי בגיל 22 סטודנטית בתדמור איכשהו בגיל 24 פתחתי את העסק הראשון שלי ביהודה המכבי "המעדניה של אורית" ומשם למסעדה בבית גיבור איכשהו זינוק חד לתחום האירועים שאהוב עלי במיוחד איכשהו כבר 23 שנים בתחום, נסתרות דרכי האל
אז...כשאתם רעבים וחסרי אונים אני מזמינה אתכם ליצור עמי קשר בבלוג החדש שלי באתר, לספר לי איזה חומרי גלם ברשותכם ואני אשמח לעזור לכם להכין מנה נפלאה מחכה לכם באהבה גדולה אורית
